מקליטים
בזמן שסבתא מבשלת, בשיחת טלפון או סביב השולחן — לוחצים על המיקרופון ונותנים לה להסביר כמו שהיא תמיד מסבירה. בלי שאלון. בלי להקליד. בלי לבקש ממנה ללמוד אפליקציה חדשה.
שישי בצהריים. אתם מכירים את השיחה הזאת.
„רגע… למישהו יש את המתכון של סבתא?”
כי בסוף, דווקא הדברים שחשבנו שתמיד יהיו שם — מתחילים להיעלם.
יש את המחברת הישנה במגירה. יש תמונות בוואטסאפ שאף אחד כבר לא מוצא. יש מתכון שמישהו פעם כתב, אבל חסרות בו בדיוק שלוש השורות החשובות.
והבעיה היא לא שאין לנו את המתכונים.
הבעיה היא שהם עדיין נמצאים אצל האנשים שמכינים אותם — בראש, בידיים ובמשפטים כמו „תראי לפי העין”.
אז במקום לבקש מהם לכתוב —פשוט נותנים להם לספר.
